אחד מהגיבורים בספר “מרד הנפילים” של איין ראנד הינו האנק רירדן שתואר כתעשיין.
בביקורי האחרון בחנות ספרים נתקלתי באוטוביוגרפיה של התעשיין הישראלי סטף ורטהימר. קניתי ויום לאחר מכן כבר גמרתי לקרוא את הספר. בכל סרט שראוי לשם “מרד הנפילים”, ורטהימר היה יכול לשחק את תפקיד רירדן והמראה שלו היה מתאים לדמות. כמו כן, אם לא היה בוחר בכיוון הציוני של הקמת ושכלול מדינת מקלט ליהודים, יש להניח שפעילותו היתה דומה לזו של רירדן. ורטהימר דוגל בעקרון הלסה-פר – על הממשלה להמנע מהתערבות בניהול עסקים. הוא ציין דוגמא של פיקוח על עופות בתקופת הצנע הישראלית, וטען שאם היו מעסיקים את הפקחים בגידול עופות, זה היה פותר את בעיית אספקת העופות לכל ישראל.
באוטוביוגרפיה שלו, תיאר ורטהימר את ההיסטוריה של ישקר, יצירתו התעשייתית, ושל מאמציו לחינוך והכשרת עובדי תעשייה ברמה גבוהה. הספר מיוחד בהיותו סיפור שעדיין לא נגמר – ורטהימר לא בחל בתיאור פרויקטים שנמצאים עדיין בביצוע או בתכנון, כמו שמתאים לאדם שלא יפרוש כל עוד הוא יכול לעבוד.
כשקראתי את הספר, חשבתי לעצמי שאם המשפחה העשירה ביותר בישראל היא משפחה שעשתה את הכסף שלה בתעשיה דהיינו משפחתו של סטף ורטהימר, ולא משפחה של בנקאים, איילי נפט או מחצבים, או אנשי נדל”ן, זה אומר שבכל זאת יש משהו נכון בכלכלה הישראלית.
