Israel Zak 1927-2011

ישראל זק תרפ”ז – תשע”א

לימדת אותי לכפול ולחלק כשהייתי בגן. אחר כך שכחתי איך מחלקים עד שלמדתי בבית הספר.

השגת לי צעצוע שמחירו היה מיליוני דולר – CDC6400 שהיה המחשב המרכזי של האוניברסיטה העברית בירושלים.

בזכות השבתון שלך, הייתי בארה”ב וזכיתי לטייל שם בתקופה שבה ישראלים עדיין לא הרבו לטייל בחו”ל.

יום אחד הבאת הביתה מכשיר טלפון שבעזרתו הצד השני יכל לשלוח לי מסר על ידי קוד מורס. הנסיונות לא עלו יפה כי אני ואלה שניסו לשוחח איתי טלפונית לא היינו מיומנים בתקשורת מורס.

כשהייתי בתיכון, פתחת חברת ייעוץ גיאולוגי ועזרתי לך בתכנות. לאחר שנים, הנסיון שלך בצד העסקי של הייעוץ הקל עלי את המעבר מעובד שכיר לפרי-לאנסר עצמאי.

ליווית אותי בתקופה שבה התחלתי לנהוג ברכב, מה שהקל עלי את ההשתלבות בתרבות הכביש הישראלית.

כשכתבתי את עבודת המסטר שלי, קבלתי ממך עצה להוסיף לה רשימת שאלות להמשך המחקר.

אתה ואמא ניהלתם אורח חיים שלא הדגיש את החומרנות וצריכת הראווה. המותרות שלכם היו לטייל כמעט בכל חור נידח בעולם. לכן גדלתי בתחושה שכסף לא יהיה מה שימנע ממני להשיג מה שבאמת חשוב בחיים. היה פתרון תקציבי ללימודים בקולג’ גלאודט כך שיכלתי לבחור לא ללמוד שם לא בגלל שיקולים כספיים. עזרתם לי לרכוש דירה מיד כשידעתי איפה אגור. בחרתי לא לעבור ניתוח שתל שבלול אבל דאגתם למימון, כך שאם הייתי רוצה, הייתי יכול לעבור ניתוח זה – גם בתקופה שלפני שהניתוח נכלל בסל הבריאות.

פרויקט הטלכתבים, להנגשה לחרשים של רשת הטלפונים לפני יותר מ-25 שנה, נזקק גם לכל מיני קשרים עם כל מיני בעלי השפעה. פעלת רבות מאחורי הקלעים. אצלנו מקובל להתגאות כשלא נזקקים לקשרים בשביל להצליח. אבל זה היה פרויקט שבשבילו זו היתה מצווה לנצל כל קשר שאפשר ולהפעיל כל השפעה פוליטית שצריך.

לאחר שנים קראתי את ההיסטוריה של הטלכתבים בארץ שבה הכל התחיל – ארה”ב – והתחושה שלי היא שבסך הכל בישראל הכל הלך לנו יותר בקלות מאשר ליוזמי הטלכתבים בארה”ב.

בניגוד להרבה אנשים אחרים, לקחת על עצמך את האחריות לאפשר ולהקל על התקשורת איתי. אני לא זוכר שאי פעם תיקנת לי את הדיבור, ואני זוכר פעם שאמרת לי שכשאני מרגיש בנוח אני מדבר יותר ברור. השקעת את המאמץ בלימוד ואימונים בדיבור מרומז ותמיד היה לי קל להבינך כשדיברת אליי, פרט כמובן לשבועות האחרונים שבהם כבר היית עייף מדי בשביל זה.

אני זוכר שהיו נסיבות שונות בילדותי שבהן לא הבנתי מה הולך ומה רוצים ממני – עד שבאת והסברת לי בבהירות מה הולך שם.

מאז שהטלכתב נכנס לחיינו, היית שרות הממסר שלי, לתיווך ביני ובין אנשים אחרים שהייתי צריך להשיגם בטלפון. לשמחתי הצורך שלי בשרות הממסר הלך וירד עם השנים, עם שיפור הנגישות התקשורתית של הציבור הכללי, הודות למסרונים ולדואר אלקטרוני.

תודה לך, אבא.

Israel Zak 1927-2011
You teached me to multiply and divide when I was at kindergarten age. Later I forgot how to divide until I relearned it in school.
You obtained for me a toy which costed multimillion dollars – CDC6400, which was the central computer of Hebrew University in Jerusalem.
Thanks to your Sabbatical leave, I was in USA and got to travel there at a time in which Israelis still didn’t travel abroad as much as they do today.
One day you brought home a telephone which had the means to let the other side pass a message to me by Morse code. The experiments were not successful because I and my conversation mates were not proficient in Morse communications.
When I was at high school, you opened a geological consulting company and I helped you in software development. Few years later, your experience with the business side of consulting eased my transition from employee to self-employed freelancer.
You escorted me when I started to drive a car, making it easier for me to integrate into the Israeli road culture.
When I wrote my M.Sc. thesis, you advised me to add a list of questions for further research.

You and mother had lifestyle, which did not emphasize materialism or conspicuous consumption. Your luxuries were to travel to almost every distant hole in the world. Therefore I grew up with the feeling that money will not be what’ll prevent me from achieving whatever is important in one’s life. There was a financing solution for my studies in Gallaudet College so I could choose not to study there not due to financial considrations. You helped me buy an apartment as soon as I knew where I’ll live. I chose not to undergo cochlear implantation but you secured financing for this, so that if I wanted, I’d be able to get this operation – even before the operation was included in the Health Basket.

The TDD Project, for making the telephone network accessible to the deaf more than 25 years ago, needed also all kinds of pull with all kinds of people with influence. You did a lot behind the curtains. It is our custom to be proud when pull is not needed in order to succeed. However it was a project for which it was mitzvah to exploit every exploitable connection and pull every available rope. Several years later I read the history of the TDDs where everything started – USA – and my feeling is that overall it was easier for us than for the TDD innovators in USA.

Unlike several other people, you accepted the responsibility to facilitate the communication with me. I do not remember any occasion in which you corrected my speech, and I remember that once you told me that when I feel relaxed, I speak more clearly. You invested the effort into learning and practicing cued speech and it was always easy for me to understand you when you addressed me, except of course for the last few weeks during which you were too tired for this.
I remember various circumstances during my childhood, in which I did not understand what was going on and what people want from me – until you arrived and explained clearly what is going on there.
Ever since the TDD entered our lives, you were my relay service, to relay messages between me and other people whom I needed to contact by telephone. Happily, my need for the relay service was lessened over the years, with improvement in telecommunications accessibility of the general population, thanks to SMS and E-mail.

Thank you, father.