Category: technology

Speech to Text in Hebrew

Yesterday evening I experimented with two STT (speech to text) services – Live Transcribe and WebCaptioner.

I operated both of them in a meeting whose language was Hebrew. The meeting included a lecture in a hall and remote connection via Zoom. I elected to connect via Zoom.
Live Transcribe was operated on a tablet, which evasdropped on my laptop via speakers+microphone, and WebCaptioner was operated on a browser running on my laptop. Zoom ran on my laptop as an application. Both STT services were setup to recognize Hebrew speech.

My finding was that most of the time, the services did not deliver the goods. They emitted Hebrew words without grammar and out of the meeting’s context. However, there were moments in which they worked correctly.
I also noticed that when the services did not work correctly, each of them had different output. When they worked correctly, the texts they produced were similar to each other.

During the meeting, the lecturers did not use a wireless microphone located near their mouths. They stood at different distances from the microphone. When they stood near the microphone, the services worked better than when the lecturers stood far away from the microphone.
In “worked better”, I mean that the services continuously emitted text, rather than long periods of no activity with interspersed short text segments.

The above confirms what I found long time ago – STT services need to receive the same treatment as the HOH (hard of hearing people). Just as environmental noises interfere with HOH ability to understand speech, they interfere also with STT services.

המרת דיבור לטקסט בעברית

אתמול בערב עשיתי ניסוי ב-Live Transcribe וב-WebCaptioner.

הפעלתי את שתיהן במפגש שהתקיים בעברית. המפגש כלל הרצאה באולם + אפשרות להתחבר דרך זום. בחרתי להתחבר דרך זום.
ה-Live Transcribe הופעל על טאבלט שצותת ללאפטופ באמצעות רמקולים+מיקרופון, ואילו WebCaptioner הופעל בדפדפן על אותו הלאפטופ שעליו זום רץ כאפליקציה. שתי התוכנות כוונו לזהות דיבור בעברית.

הממצא שלי היה שרוב הזמן שתי התוכנות לא סיפקו את הסחורה. הן פלטו מילים עבריות ללא תחביר וללא קשר עם נושא המפגש. עם זאת היו רגעים שבהם הן עבדו נכון.
שמתי לב גם שכשהתוכנות לא עובדות נכון, כל אחת מוציאה פלט אחר. כשהן עובדות נכון, הטקסטים שהן מוציאות דומים זה לזה.

במפגש, המרצים לא השתמשו במיקרופון אלחוטי שנמצא קרוב מאוד לפה שלהם, אלא היו עומדים במרחקים משתנים מהמיקרופון. כשעמדו קרוב למיקרופון, התוצאות היו יותר טובות מאשר כשהם עמדו רחוק ממנו.
ב-“יותר טובות” אני מתכוון לכך שהתוכנות פלטו כל הזמן טקסט, במקום שתיקות ארוכות עם קטעי טקסט קצרים מפעם לפעם.

זה מאשר את הממצא שעליתי עליו לפני הרבה זמן – צריך להתייחס לתוכנות לזיהוי דיבור ממוחשב כמו אל כבדי שמיעה. כמו שרעשי סביבה מפריעים להם מאוד להבין דיבור, גם לתוכנות רעשי סביבה מפריעים מאוד.

Alleviate social suffering from the COVID-19 by shortening its incubation period

A crazy idea:

Develop a preventive treatment for COVID-19, whose operation would be to shorten (yes, shorten!) the incubation period from contagion until development of the disease’s symptoms. So that the incubation period will be one or two days long like flu, instead of a week or even longer.

Then, ask everyone to undergo the treatment (maybe take pills).

This approach has few advantages:

  1. People, who were infected, will infect less other people, because they’ll know that they were infected and will isolate themselves promptly.
  2. There will be less need for PCR tests to confirm COVID-19 infection (why are we not doing tests to confirm flu infection?).
  3. People, who need to self-isolate, can release themselves from isolation faster, as the confirmation of their health would arrive earlier.
  4. It is possible that thanks to change in the flow of the disease, less people will suffer from the serious form of the disease. Of course, the opposite situation can happen and then it’ll be necessary to find another treatment, which does not have this side-effect.

הקלה על הסבל החברתי מהקורונה על ידי קיצור תקופת הדגירה שלה

רעיון מטורף:לפתח טיפול מונע לקורונה שהפעולה שלו תהיה לקצר (כן, לקצר!) את תקופת הדגירה מרגע ההידבקות ועד להתגלות סימפטומי המחלה, כך שיהיה יום יומיים כמו שפעת במקום להיות שבוע ואפילו שבועיים.

ואז לבקש מכל אחד לעבור את הטיפול (אולי לקחת כדורים).

לדרך פעולה זו יש כמה יתרונות:

  1. אנשים שנדבקו – ידביקו פחות אנשים, כי יידעו שהם חולים ויבודדו את עצמם יותר מהר.
  2. הצורך בבדיקות לאימות הידבקות בקורונה יירד (למה לא עושים בדיקה לאימות שנדבקנו בוירוס שפעת?).
  3. אנשים שצריכים להיות בבידוד יוכלו להשתחרר מהבידוד תוך זמן יותר קצר.
  4. יש מצב שבגלל שינוי מהלך המחלה, אחוז יותר קטן של אנשים יסבלו מהצורה החמורה שלה. כמובן שיכול להיות גם מצב הפוך ואז יהיה צורך לחפש טיפול אחר שאין לו תופעת הלוואי הזו.

Orphan Technologies

Hi-Tech is failing people with disabilities

The other day, Nathan Zeldes wrote to me:

Between us, I’ve always been pissed off by the lack of progress in hi-tech solutions for severe handicaps; the fact that even the legendary Stephen Hawking was using a robot voice sounding like a Commodore 64 shows how little incentive companies (and society) have in driving leading edge solutions that could liberate people from severe disabilities.

To which I replied:

The problem is a lack of incentive to develop technologies which would help only few people. It just is not profitable. People cannot have a decent standard of living or support wife & children by working only on such problems. Subsidizing the development of such a technology could lead to the basic problem of socialism (possibility of turning a profit NOT by serving another person, the basis of “true” capitalism).

A similar problem exists with “orphan medicines” – medications and
procedures for treating very rare illnesses.

What could be done?

In discussions with Nathan Zeldes and with Dr. Yoav Medan (who is involved with the orphan technology of 3D printing of prosthetic hands), the following ideas were mentioned.

1. Students doing Final Projects

  • STEM students, who do their final projects, can profit from working
    on an orphan technology as their final project. The students provide
    a service and in exchange for it, they gain experience which will help
    them later make more money in their careers.
    However, most students cannot bring a product to market. The
    best they can do is to solve problems in a local and limited community.
  • People, who are not students, could gain both experience and reputation by working on such problems.
  • Companies could sponsor such projects, in order to get favorable
    advertising, improve their reputation, etc.
  • It would be a good idea to develop ways to quickly monetize experience/reputation to allow people to live well by doing those projects for a living.

2. Dual-use Technologies

For the deaf and HOH (Hard of Hearing), most of the relevant technologies happen to have dual use, starting from Alexander Graham Bell’s telephone. Robert Weitbrecht’s acoustic coupler was useful not only for allowing deaf people use teletypes over phone lines (and not only over telex lines) but also for other data communication users.

My personal experience was with adding Hebrew support to the Nokia 9110 and Nokia 9210 smartphones at the beginning of 21st century. Those cellular phones were very useful for the deaf in the pre-SMS era thanks to their ability to send and receive FAX messages. Since Hebrew support was useful also for Hebrew-speaking hearing people, it was a profitable endeavor for Erez Zino and me. See also: כנגד קול הסיכויים (in Hebrew).

A variant of this approach is for biotech and pharma companies, when developing a new technology, to first develop it to treat orphan/rare diseases. This gives them regulatory and reimbursement advantages. Once the technology is developed, it is applied also to common diseases, for which established therapies already exist.

An example is Minovia, which is developing a cell therapy technology to treat mitochondrial diseases. They began by targetting the Pearson Syndrome, which affects only 100 children worldwide.

3. “Micro-business” methodology and support services

Orphan technologies become orphan because the Hi-Tech world is based upon economics of scale. To develop a technology, you need a sufficiently big market to make it worthwhile. A business needs to have a minimum size to have any chance for success.

A methdology, infrastructure and support services to facilitate “micro-businesses” would overcome the above barrier. A micro-business would be a business, which does not require more than few hours a month, after some reasonable initial investment in building it, and would be very profitable (in terms of net income per hour) serving its very limited market.

One such possibility is to have spread out creativity centers (both physical and in the WWW) which help people develop their ideas. Examples: TAMI hackerspace and HAIFAUP.

4. Affluent end-users subsidizing the development

One could get affluent people needing an orphan technology to fund its development. Even if they are few, just one millionaire, with a child afflicted with the problem, could be enough to fund the orphan technology’s development.

Variations of this approach:

  • Government funding of technologies needed to rehabilitate army veterans with disabilities.
  • Collaboration with a non-profit devoted to the disease in question. Some of them have money or access to donors.
  • Philanthropic funding (from people not needing the orphan technology or themselves).
  • A variant of philanthropic funding is to use crowdfunding websites (Headstart, FundIt, PipelBiz, Indiegogo, KickStarter, etc.) to donate to a project.
  • Some companies declare upfront that they will allocate a certain percentage of their profits to social causes (including orphan technologies development), without expectation to make any financial returns.

5. Impact Investments

Some people invest not only for profit but also for social impact. They invest in underserved areas where they can see an eventual upside. An example is Social Finance Israel.

Get DisplayLink to work on Lenovo Y700 after upgrade to Debian Buster

Hardware

Laptop:
  • Lenovo Ideapad Y700
Graphics cards (in my system, they are configured to work in hybrid mode):
  • GeForce GTX 960M – NVIDIA Corporation GM107M (rev ff)
  • Intel Corporation HD Graphics 530 (rev 06)
Docking station with DisplayLink support:
  • ThinkPad Basic USB 3.0 Dock, Model No. DL3700-ESS
    It is connected to the laptop via an USB3 port and has its own power supply.

Using the NVIDIA graphics card

The following point is probably irrelevant to DisplayLink usage and problems. However it is part of my environment and I mention it for completeness sake.

The laptop is configured, as instructed by https://wiki.debian.org/Bumblebee, to work with the Intel graphics card. The NVIDIA card is used by applications running under optirun. I had to modify /etc/bumblebee/bumblebee.conf to use KernelDriver=nvidia-current rather than KernelDriver=nvidia.

Connecting two additional displays to the laptop

To install the appropriate driver:

  • git clone https://github.com/AdnanHodzic/displaylink-debian.git
  • Follow the instructions in README.md

When everything works properly, three displays are identified by xrandr -q | egrep axis as follows:

  • eDP-1 – laptop’s display
  • HDMI-1 – external display connected via laptop’s HDMI port
  • DVI-I-1-1 – external display connected via DisplayLink on docking port

Note that those displays could have different identifiers (such as DP1 or eDP1) in your system.

After starting the X-Window, configure the displays using:

  1. xrandr –output HDMI-1 –primary
  2. xrandr –output eDP-1 –mode 1360×768 –right-of HDMI-1
  3. sleep 1     # without it, the following display was not properly configured.
  4. xrandr –output DVI-I-1-1 –left-of HDMI-1

You probably want to add those commands to your ~/.xinitrc.
I chose the 1360×768 mode to have the same DPI in all attached displays.

Problems when upgrading from Debian 9 (Stretch) to Debian 10 (Buster)

The above setup worked under Debian 9 (Stretch).
However, after upgrade to Debian 10 (Buster) following the instructions in Release Notes for Debian 10 (buster), 64-bit PC, chapter 4, either the X-Window server did not work or the display connected via the docking station exhibited misconfiguration.

I got it to work as follows:

  1. Update your displaylink-debian clone to the most recent commit using
    git pull
  2. If the most recent commit did not work for you, try:
    git checkout fcb6ce5bc36c774af2d7f792842bcd2ede9c7483
    as this commit worked for me after performing the following steps.
  3. Reinstall the driver by running displaylink-debian.sh and following the instructions in README.md.
  4. Finally, replace the contents of the file /etc/X11/xorg.conf.d/20-displaylink.conf, installed by the above instructions by the following: 
    Section "ServerLayout"
    Identifier "layout"
    Screen 0 "Intel Graphics"
    Inactive "nvidia"
EndSection

Section "Device"
    Identifier "intel"
    Driver "modesetting"
    Option "PageFlip" "false"
    Option "AccelMethod" "None"
EndSection

Section "Screen"
    Identifier "intel"
    Device "intel"
EndSection

Section "Device"
    Identifier "nvidia"
    Driver "nvidia"
    Option "ConstrainCursor" "off"
EndSection

Section "Screen"
    Identifier "nvidia"
    Device "nvidia"
    Option "AllowEmptyInitialConfiguration" "on"
    Option "IgnoreDisplayDevices" "CRT"
EndSection

Section "Device"
    Identifier "Intel Graphics"
    Driver "modesetting"
    Option "VSync" "false"
EndSection

Section "Screen"
    Identifier "Intel Graphics"
    Device "Intel Graphics"
EndSection
  5. You need to restart the X-Server (I restarted the entire laptop to be on the safe side).

See GitHub issue: AdnanHodzic/displaylink-debian, Debian buster #308 for a similar bug report.

Credits

I wish to thank Boris Shtrasman for reviewing a draft of this post and providing a lot of feedback. Of course, any remaining inaccuracies in this post are my sole responsibility.

The 2010’s John Galt project – Artificial Photosynthesis

The 2010’s John Galt project – the most important technology to be developed this decade:

Artificial photosynthesis.

Technology for using solar energy to bind carbon dioxide with hydrogen from water, and convert them into carbohydrate fuels.

The technology will have the following benefits:

  1. Solve the problem of global heating, thanks to removal of carbon dioxide from the atmosphere.
  2. Make it possible to power everything using solar energy – directly during daytime, and indirectly (through burning the carbohydrate fuels) at night and bad weather.

The biggest drawback: drastic change in the economic power structure worldwide, because countries and companies with coal, oil or gas deposits would no longer have power over their clients.

פרויקט ג’ון גאלט של שנות ה-2010 – הטכנולוגיה החשובה ביותר לפיתוח בעשור הנוכחי:

פוטוסינתיזה מלאכותית.

טכנולוגיה לשימוש באנרגיית השמש כדי לקשור פחמן דו חמצני עם מימן מהמים, ולהמיר אותם לדלקי פחמן-מימן.

לטכנולוגיה כזו יש שני יתרונות גדולים:

  1. פתרון לבעית ההתחממות הגלובלית, הודות להסרת פחמן דו חמצני מהאטמוספירה.
  2. אפשרות להשתמש באנרגיית השמש כדי לספק כוח לכל צרכני החשמל – ישירות בשעות היום ובעקיפין (באמצעות שריפת דלקי פחמן-מימן) בלילה ובמזג אוויר סגרירי.

החסרון הגדול ביותר: שינוי דרסטי במבנה הכוחות הכלכליים בכל העולם, מכיוון שארצות וחברות שיש להן מרבצי פחם, נפט וגז, יאבדו את הכוח שלהן על לקוחותיהן.

What to do if the notetaker’s mom passes on few minutes before the meeting is due to start?

Or: How not to shame the company?

Or: My first firsthand experience with remote notetaking.

Last Thursday I was in a meeting of a technological consulting workshop.  In this workshop, technical people advise people with disabilities, who need technological solutions to overcome or workaround their disabilities.  A notetaker was summoned to notetake the meeting in my behalf.

Few minutes before the meeting was due to start, the notetaker notified Efrat, the meeting organizer, that she has to cancel because her mom has passed on a moment ago.  Another notetaker has to be summoned.  However, Dina, the nearest available notetaker is about 40Km away and won’t be able to arrive at the meeting on time.

What to do?

I have two alternatives.  One is to give up participation in the meeting and go back home.  The other is to participate even if I lose almost all information conveyed during the meeting.  This time I chose the second alternative.  It is like lifting a wheelchair-bound person upstairs because the accessible ramp is temporarily blocked.

Since I’ll live with partial information loss, Dina suggested to look into remote notetaking.  At this method, one puts a microphone in the meeting room and the notetaker hears the discussions through it.  She takes notes at home and the notes go to a laptop in the meeting room through the Internet.  However we were not technologically organized to have remote notetaking.  We did not expect to need it.

There was a suggestion that the notetaker take notes and send them by E-mail to me after the meeting.  I disliked the suggestion.

Another solution was to use an Instant Messaging (IM) application.  The IM application that I use at home is Pidgin, which runs under Linux.  In this application, one can change preferences so that it’ll save chats in log files.  Can chats be saved also in Dina’s or Efrat’s computers?  I did not check it but it is not that important for me.  What’s sure is that on my smartphone I have only WhatsApp.  Dina has no Skype.  Turned out that she has Google Talk, and so does Efrat.  Thus, Efrat contributed her laptop to the cause of remote notetaking.  The microphone problem was solved by using an Android cellphone, which is connected cellularly to Dina’s cellphone.

I did not expect my first firsthand experience with remote notetaking to happen under such circumstances.

In summary, we escaped the shame of technology consultants, who fail to solve a technological problem needed to make a meeting accessible.  The setup worked better than I expected.  Of course, there was a problem that the notetaker did not hear people who sat far away from the Android, but Efrat summarized what they said.  Overall I felt I am on top of things almost all the meeting.

מה עושים כשאמא של המתמללת הולכת לעולמה כמה דקות לפני תחילת המפגש?

או: איך לא לבייש את הפירמה

או: התנסות הבכורה שלי בתמלול מרחוק

ביום חמישי האחרון הייתי במפגש של סדנת יעוץ עמיתים וטכנולוגיה. בסדנה זו נותנים ייעוץ לאנשים עם מוגבלויות שצריכים פתרונות טכנולוגיים כדי להתגבר או לעקוף את מוגבלויותיהם. למפגש הוזמנה עבורי מתמללת.

כמה דקות לפני תחילת המפגש, המתמללת הודיעה לאפרת, מזמנת המפגש, על ביטול כי אמא שלה הלכה לעולמה לפני רגע. צריך להזמין מתמללת אחרת.  אבל דינה, המתמללת הפנויה הקרובה ביותר, נמצאת במרחק 40 ק”מ ולא תספיק להגיע למפגש בזמן.

מה עושים?

יש לי שתי חלופות. אחת היא לוותר על ההשתתפות במפגש ולחזור הביתה. השניה היא להשתתף במפגש אפילו אם אפסיד כמעט כל המידע שיועבר בו. הפעם בחרתי בחלופה השניה. זה כמו להעביר נכה, שמרותק לכסא גלגלים, במדרגות מפני שהשיפוע הנגיש לו חסום זמנית.

מכיוון שאחיה עם זה שאפסיד חלק מהמידע, דינה הציעה לבדוק אפשרות לתמלול מרחוק. בשיטה זו מציבים מיקרופון בחדר הישיבות והמתמללת שומעת את הנאמר באמצעותו. היא מתמללת בביתה והתמלול עובר ללאפטופ דרך האינטרנט. אבל אנו לא היינו מאורגנים טכנולוגית לבצע תמלול מרחוק. לא ציפינו לכך שיהיה צורך בכך.

היתה הצעה, שהמתמללת תתמלל ותעביר אלי את התמלול בדואר אלקטרוני אחרי המפגש. לא אהבתי את הרעיון.

פתרון אחר היה להשתמש בתוכנת מסרים מיידיים. התוכנה שאני משתמש בה בביתי למסרים מיידיים היא פידג’ין שרצה בסביבת לינוקס. בתוכנה זו יש אפשרות לשנות הגדרות כך שהיא תשמור את הצ’אטים בקובץ לוג. האם אפשר לבצע שמירה גם במחשבים של דינה או של אפרת? לא בדקתי אבל זה לא כל כך חשוב לי. מה שכן, יש לי רק וואטסאפ על הסמארטפון שלי. למתמללת אין סקייפ. התברר שיש לה גוגל טוק, וגם לאפרת. אפרת נידבה את הלאפטופ שלה למטרה זו. בעיית המיקרופון נפתרה על ידי שימוש באנדרואיד בשיחה סלולרית עם הפלאפון של דינה המתמללת.

לא פיללתי, שהתנסות הבכורה שלי בתמלול מרחוק תהיה בנסיבות כאלה.

לסיכום, ניצלנו מהבושה של יועצי טכנולוגיה שלא מצליחים לפתור בעיה טכנולוגית, שפתרונה דרוש כדי להנגיש מפגש. העסק עבד יותר טוב ממה שציפיתי. כמובן שהיתה מגבלה שהמתמללת לא שמעה אנשים שישבו רחוק מהאנדרואיד, אבל אפרת סיכמה לי בקצרה את דבריהם. בסך הכל הרגשתי שאני בעניינים כמעט כל המפגש.

How to exploit a revolutionary physical discovery?

Suppose you have the good fortune to make a stunning physical discovery.  However, you are a practical person and would like to put your discovery to a practical use.  Where would you look for problems, which your new discovery can solve?

  1. Measure quantities more accurately than was possible before, or measure previously unmeasurable quantities (example: a sample/hold circuit based upon Josephson junctions).
  2. Non-destructive tests.
  3. Transport energy to long distances (such as superconductive materials).
  4. Transportation, including space transportation (such as various levitation forces).
  5. Improved electronic computers.
  6. Manufacturing much stronger materials.
  7. New energy sources (such as neutrino flows, if a good neutrino trap is ever developed).
  8. Synthesis of novel chemical materials.
  9. Separation of materials (to make very clean materials or simply to desalinize water).
  10. “Molecular engineering” – construction of 3D integrated circuits (or simply, manufacturing materials having layered structure).
  11. More efficient cooling (closer to Absolute Zero and/or easier to achieve a target temperature).

מה אפשר לעשות עם תגלית פיסיקלית מהפכנית?

נניח שהתמזל מזלך וגילית תגלית פיסיקלית מהפכנית.  עם זאת, הינך אדם מעשי והיית רוצה לנצל את תגליתך למטרה מועילה כלשהי.  איפה תחפש אחר בעיות שהתגלית החדשה שלך יכולה לפתור?

  1. פשוט למדוד דברים בצורה יותר מדוייקת ממה שהיה אפשר בעבר, או למדוד דברים שבכלל אי אפשר היה קודם למדדם (דוגמא: מעגל sample/hold המבוסס על צמתות Josephson).
  2. בדיקות לא הרסניות.
  3. העברת אנרגיה למרחקים גדולים (כמו חומרים על-מוליכים).
  4. תחבורה, כולל תחבורה בחלל (כמו כוחות levitation למיניהם).
  5. מחשבים אלקטרוניים משופרים.
  6. ייצור חומרים חזקים ביותר.
  7. מקורות אנרגיה חדשים (כגון שטף נאוטרינוס, אם יפתחו מלכודת-נאוטרינוס טובה).
  8. סינתיזה של חומרים כימיים חדשים.
  9. הפרדת חומרים (לייצור חומרים נקיים ביותר ו/או פשוט להתפלת מים).
  10. “הנדסה מולקולרית” – בניית מעגלים משולבים תלת-מימדיים (או פשוט ייצור חומרים הבנויים שכבות-שכבות).
  11. קירור יותר יעיל (יותר קרוב לאפס המוחלט ו/או יותר קל להגיע לטמפרטורת יעד מסוימת). 

Ramon Breakthrough 2012

קרן רמון הכריזה על תחרות בין הצעות לפרויקטים פורצי דרך, שישפיעו תוך 5 שנים על חייהם של לפחות 5 מיליון ישראלים.

עולים בדעתי ארבעה רעיונות כאלה, שחלקם דורשים כיפוף חוקים כדי להכנס למסגרת התחרות.

  • תצוגה חזותית של אותות דיבור – ישפיע על חייהם של כ-7000 ישראלים חרשים, כיפוף הכללים הדרוש הוא לקבל פרויקט שישפיע על לפחות מיליון חרשים מכל העולם.
  • חפירת מנהרות עמוק באדמה וחיים בהן, כדי לפנות מקום לחיות בר וצמחיה על פני כדור הארץ. יאפשר לישראל לקלוט עוד מיליון יהודים ויותר בלי שתהיה צפיפות בלתי נסבלת. הפרויקט ידרוש יותר מ-5 שנים כדי לגרום לשינוי משמעותי.
  • שינוי חברתי כך שיהיה מעמד חברתי גבוה יותר למי שיש לו יותר מיומנויות שעוזרות לשרוד ולהתאושש מאסון טבע או מעשה ידי אדם, במקום למי שמפגין יותר צריכה ראוותנית. קורסי הכשרה לכל הציבור ימומנו על ידי חברות הביטוח שמוכרות ביטוחים נגד האסונות למיניהם. ישפיע על כלל האוכלוסיה.
  • בתי מחסה לחתולי רחוב – לא רעיון שלי. ישפיע על כל מי שיש חתולי רחוב באזור מגוריו וזה כמעט כולנו.

הפרס הוא קורס באוניברסיטת הסינגולריטי.

אני מתלבט. האם להגיש הצעה אחת? האם להגיש את כל ההצעות שהן רעיונות שלי? האם בכלל להגיש הצעה? האם לא תהיה בעיית נגישות בקורס או בביצוע הפרויקט הזוכה לאחר מכן?

The Ramon Foundation announced a contest among proposals for breakthrough projects, which will affect the lives of at least million Israelis within 5 years.
I have in mind four such ideas, part of which require some rules to be bent in order to be admissible to the competition.

  • Visual representation of speech signals – will affect the lives of about 7000 Israeli Deaf persons, the needed rule bending will be to accept a project which will affect the lives of at least million Deaf persons from all over the world.
  • Digging tunnels deep in Earth and living in them, to free room for wild animals and vegetations on Earth surface. Will enable Israel to absorb another million Jews and more without incurring unbearable congestion. The project will need more than 5 years to cause a meaningful change.
  • Social change so that high social status will be granted to whomever has more survival and disaster recovery after natural disaster or human-made disaster, instead to whomever demonstrating conspicuous consumption. Training courses for the entire populace will be financed by insurance companies which sell insurances against the various disasters. Will affect the entire population.
  • Hostels for feral cats – not my idea. Will affect anyone whose neighborhood has feral cats and this is almost all of us.

The prize is a course in the Singularity University.

I am agonizing over it. To submit one proposal? To submit proposals for all my ideas? To submit a proposal at all? Won’t there be an accessibility problem in the course or in subsequent execution of the winning project?

Delaturomedicine

Delatura is Latin for information (well, according to Google Translate FWIW).
Delaturomedicine is my proposed name for a proposed new branch of medicine.

What is common to nuclei, neurons, the immune system and the digestive system?
All those systems store information which causes the body to change its behavior.

Nuclei store information in their DNA.  There are also various chemicals which bind to the DNA strands and which modify the degree in which the genes express themselves and affect the cellular behavior.

That neurons store information is obvious.

The immune system learns its opponents – germs and viruses – and prepares the appropriate antibodies to fight them.  We learned to teach not only our youths’ neurons but also their immune systems.  Those courses of study are known as vaccinations.

The digestive system also learns how to digest new kinds of foodstuffs.  All of us are experienced with the slightly upset stomach when we eat unfamiliar foods or unfamiliar mixtures of foods.  This is because our digestive system does not know yet how to cope with the unfamiliar mixtures which pass through it.

Information is passed between various body systems by means of neuronal signals and hormones.
Some medicines operate by signalling body subsystems like hormones.

The analogy to machines, such as cars and cellphones, with embedded microcontrollers with firmware and writeable memory is obvious.

What happens if something goes wrong with the information stored in those systems?
If genes have mutations, we suffer from various genetic ailments and from cancer.
If neurons malfunction, the effects range from loss of consciousness to mental illnesses to various impairments of bodily functioning.
If the immune system malfunctions, we are either vulnerable to diseases or our antibodies attack our own bodies.
I do not know what happens when the digestive system stores the wrong information.

How are those malfunctions fixed?  Gene therapy.  Hormones.  Electrical stimulations.  Maybe the more successful among alternative medicine practitioners succeed because they stumble by chance upon procedures, which happen to reprogram information-carrying systems in our bodies.

The analogy to reprogramming a buggy cellphone by reflashing its firmware is obvious.

דלאטורורפואה

דלאטורה זו מילה לטינית שפרושה מידע (לפחות לפי Google Translate עד כמה שזה שווה). דלאטורורפואה זה השם שאני מציע לענף חדש ברפואה.

מה משותף לגרעיני תאים, נאורונים, המערכת החיסונית ומערכת העיכול? כל המערכות האלה מאחסנות מידע שגורם לגוף לשנות את התנהגותו.

גרעיני תאים מאחסנים מידע ב-DNA שלהם. יש גם כל מיני כימיקלים שנקשרים לשרשראות ה-DNA ומשנים את המידה שבה הגנים מבטאים את עצמם ומשפיעים על התנהגות התא.

מן המפורסמות שהנאורונים מאחסנים מידע.

המערכת החיסונית לומדת את האוייבים שלה – חיידקים ונגיפים – ומכינה את הנוגדנים המתאימים למלחמה בהם. למדנו ללמד לא רק את הנאורונים של הצעירים שלנו אלא גם את המערכות החיסוניות שלהם. קורסים לימודיים אלה ידועים בתור זריקות חיסון.

גם מערכת העיכול לומדת איך לעכל סוגי מזון חדשים. כלונו התנסינו בכאבי הבטן הנגרמים על ידי אכילת מזונות לא מוכרים או תערובות לא רגילות של חומרי מזון. כאבי הבטן נובעים מהעובדה שמערכת העיכול שלנו עדיין אינה יודעת איך להתמודד עם התערובות הלא מוכרות שעוברות דרכה.

מידע עובר בין מערכות גוף שונות על ידי אותות חשמליים העוברים דרך נאורונים וכן על ידי הורמונים. כמה תרופות פועלות על ידי איתות למערכות גוף, כמו הורמונים.

האנלוגיה למכונות, כמו מכוניות וטלפונים סלולריים, שיש בהם מעבדים משובצים עם קושחה וזכרון שניתן לכתיבה, הינה מובנת מאליה.

נשאלת השאלה מה קורה אם משהו משתבש עם המידע המאוחסן במערכות אלה? אם יש מוטאציות בגנים, אנו סובלים ממחלות גנטיות שונות וגם מסרטן. אם נאורונים אינם מתפקדים כהלכה, ההשפעה נעה בין אובדן הכרה למחלות נפש לשיבושים של תפקודי גוף שונים. אם המערכת החיסונית אינה מתפקדת כהלכה, אנו מאבדים את החסינות נגד מחלות, או שלחלופין הנוגדנים שלנו תוקפים את תאי הגוף שלנו.

לא ידוע לי מה קורה כשמערכת העיכול מאחסנת את המידע הלא נכון.

איך מתקנים תקלות כאלה? תרפיית גנים. הורמונים. גירוי חשמלי. ייתכן שהמרפאים האלטרנטיביים היותר מצליחים – מצליחים כי במקרה עלו על שיטות טיפול, שבמקרה מתכנתות מחדש בצורה נכונה מערכות גוף שמאחסנות מידע.

האנלוגיה לתיקון טלפון סלולרי מקולקל על ידי צריבה מחדש של הקושחה שלו – מובנת מאליה.

How to build kiwix for Debian Wheezy (Debian Testing)

Few weeks ago I bought a new netbook.  I wanted it to serve also as my encyclopedia.  The solution is to install on it offline Wikipedia.

Inbar Hovav explained, in her Hebrew language blog, how to accomplish this using kiwix.

לפני כמה שבועות רכשתי נטבוק חדש.  רציתי שזה ישמש אותי גם כאנציקלופדיה.  הפתרון הוא להתקין עליו גירסא לא מקוונת של הויקיפדיה.

ענבר חובב הסבירה בבלוג שלה איך לבצע זאת תוך שימוש ב-kiwix.

Continue reading “How to build kiwix for Debian Wheezy (Debian Testing)”