Category: economics

Long range challenges for Israel, 30 years later

Almost 30 years ago, I wrote the article Long range challenges for Israel.

Now it is time to review the challenges that I proposed there and see whether they were addressed.

  1. The Mideast water shortage problem: Thanks to the big water desalination plants, Israel now has no water shortage problem. Israel now helps Jordan alleviate its water shortage problem. Plans to exchange solar electricity from Jordan’s deserts for Israeli desalinated water are now under discussion.
  2. The 1990’s immigrants from the former Soviet Union have been absorbed. Now they are beginning to retire after a career in Israel. Infrastructure for 15-20 million residents in Israel has not been built, but is under discussion. The capital for financing the infrastructure building is available, but not the political will, plans, authorizations etc.
  3. A comprehensive network of volunteer organizations to help anyone, who is free from money sucking addictions, overcome the limits imposed by poverty/disability/belonging to a disadvantaged group – has not been built. For this, we need a leader who will inspire the existing organizations and volunteers to identify underserved people and ensure that everyone has where to ask for help.
  4. High Frontier – Israel has a lot of activity there. Israeli research organizations and businesses do work in various areas of space exploration, which do not duplicate efforts by other countries, while wisely refraining from investing a lot of money in high-prestige, low-benefit endeavors like launching astronauts to space using Israeli rockets. Israeli “Beresheet” even reached the Moon (albeit not in the way its planners intended it to), and “Beresheet 2” is now being worked on.

Thus, out of the four challenges which I identified 30 years ago:

  • One challenge has been met (water).
  • Two challenges were partially met, but both of them are being worked on (infrastructure and space).
  • One challenge was not met.

We still have work to do with the above challenges. The global climate change imposed upon us a fifth challenge – to stop polluting the air with greenhouse gases by switching to renewable energy sources. We should also recycle all of our trash, both liquid and solid, so that it’ll not pollute land or sea.

So I do not need, at this time, to offer a new set of challenges to keep all of us busy in the next 30 years.

Orphan Technologies

Hi-Tech is failing people with disabilities

The other day, Nathan Zeldes wrote to me:

Between us, I’ve always been pissed off by the lack of progress in hi-tech solutions for severe handicaps; the fact that even the legendary Stephen Hawking was using a robot voice sounding like a Commodore 64 shows how little incentive companies (and society) have in driving leading edge solutions that could liberate people from severe disabilities.

To which I replied:

The problem is a lack of incentive to develop technologies which would help only few people. It just is not profitable. People cannot have a decent standard of living or support wife & children by working only on such problems. Subsidizing the development of such a technology could lead to the basic problem of socialism (possibility of turning a profit NOT by serving another person, the basis of “true” capitalism).

A similar problem exists with “orphan medicines” – medications and
procedures for treating very rare illnesses.

What could be done?

In discussions with Nathan Zeldes and with Dr. Yoav Medan (who is involved with the orphan technology of 3D printing of prosthetic hands), the following ideas were mentioned.

1. Students doing Final Projects

  • STEM students, who do their final projects, can profit from working
    on an orphan technology as their final project. The students provide
    a service and in exchange for it, they gain experience which will help
    them later make more money in their careers.
    However, most students cannot bring a product to market. The
    best they can do is to solve problems in a local and limited community.
  • People, who are not students, could gain both experience and reputation by working on such problems.
  • Companies could sponsor such projects, in order to get favorable
    advertising, improve their reputation, etc.
  • It would be a good idea to develop ways to quickly monetize experience/reputation to allow people to live well by doing those projects for a living.

2. Dual-use Technologies

For the deaf and HOH (Hard of Hearing), most of the relevant technologies happen to have dual use, starting from Alexander Graham Bell’s telephone. Robert Weitbrecht’s acoustic coupler was useful not only for allowing deaf people use teletypes over phone lines (and not only over telex lines) but also for other data communication users.

My personal experience was with adding Hebrew support to the Nokia 9110 and Nokia 9210 smartphones at the beginning of 21st century. Those cellular phones were very useful for the deaf in the pre-SMS era thanks to their ability to send and receive FAX messages. Since Hebrew support was useful also for Hebrew-speaking hearing people, it was a profitable endeavor for Erez Zino and me. See also: כנגד קול הסיכויים (in Hebrew).

A variant of this approach is for biotech and pharma companies, when developing a new technology, to first develop it to treat orphan/rare diseases. This gives them regulatory and reimbursement advantages. Once the technology is developed, it is applied also to common diseases, for which established therapies already exist.

An example is Minovia, which is developing a cell therapy technology to treat mitochondrial diseases. They began by targetting the Pearson Syndrome, which affects only 100 children worldwide.

3. “Micro-business” methodology and support services

Orphan technologies become orphan because the Hi-Tech world is based upon economics of scale. To develop a technology, you need a sufficiently big market to make it worthwhile. A business needs to have a minimum size to have any chance for success.

A methdology, infrastructure and support services to facilitate “micro-businesses” would overcome the above barrier. A micro-business would be a business, which does not require more than few hours a month, after some reasonable initial investment in building it, and would be very profitable (in terms of net income per hour) serving its very limited market.

One such possibility is to have spread out creativity centers (both physical and in the WWW) which help people develop their ideas. Examples: TAMI hackerspace and HAIFAUP.

4. Affluent end-users subsidizing the development

One could get affluent people needing an orphan technology to fund its development. Even if they are few, just one millionaire, with a child afflicted with the problem, could be enough to fund the orphan technology’s development.

Variations of this approach:

  • Government funding of technologies needed to rehabilitate army veterans with disabilities.
  • Collaboration with a non-profit devoted to the disease in question. Some of them have money or access to donors.
  • Philanthropic funding (from people not needing the orphan technology or themselves).
  • A variant of philanthropic funding is to use crowdfunding websites (Headstart, FundIt, PipelBiz, Indiegogo, KickStarter, etc.) to donate to a project.
  • Some companies declare upfront that they will allocate a certain percentage of their profits to social causes (including orphan technologies development), without expectation to make any financial returns.

5. Impact Investments

Some people invest not only for profit but also for social impact. They invest in underserved areas where they can see an eventual upside. An example is Social Finance Israel.

What could make me oppose Bibi Netanyahu – מה היה גורם לי להתנגד לביבי נתניהו

במערכות הבחירות של 2015 ו-2017, שמתי לב לתופעה מעניינת.

כל האנשים שהתנגדו להמשך כהונתו של ביבי נתניהו כראש ממשלה הפגינו רמה נמוכה מאוד של יכולת לנמק את טיעוניהם. הטיעונים שלהם היו מלאים בכשלים לוגיים (בעיקר מסוג Ad hominem). אלה מהם שהשתתפו בויכוח שבו עלו דוגמאות היסטוריות התעלמו במופגן מתקדימים היסטוריים וטענו שמה שהיה פעם לא רלבנטי להווה.

כמו כן, היו אפילו סהרוריים שטענו במלוא הרצינות, שכל אזרח ישראלי יהיה ראש ממשלה יותר טוב מביבי נתניהו. שכחו את האסון שהיה תחת שלטון אהוד ברק. אני בספק אם היו מסכימים לאפשר למשה שרת ז”ל לחזור להיות ראש ממשלת ישראל אם היה חוזר לתחיה בדרך נס.

למען האמת, הם היו הסיבה העיקרית שבגללה הצבעתי בעד ביבי נתניהו. אם ליריבים שלו אין נימוקים אמיתיים והם נזקקים ל-Ad hominem אז זה מצביע על האפשרות שהצדק עם ביבי נתניהו ושהוא ראש ממשלה הרבה יותר טוב מהמועמדים של המתנגדים לו.

מה שבטוח – המתנגדים של ביבי נתניהו עשו ועושים המון רעש על שטויות וזה מטשטש התנהלות לא תקינה אמיתית שיכולה להיות בהתנהלות ממשלות בראשות ביבי נתניהו, כי מוצלח ככל שיהיה, ביבי נתניהו הוא רק בן אדם ובתור שכזה, לא ייתכן שיהיה מושלם.

ואכן, יום אחד, בקרב כל האספסוף הסהרורי הזה צץ אדם חכם אחד. למרות דעותיו השמאלניות, הוא השכיל לשאול אותי מה היה גורם לי לשנות את דעתי ולהתחיל להתנגד לביבי נתניהו. לצערי, לא היה לו זמן לענות על השאלה הסימטרית – מה היה גורם לו לשנות את דעתו ולהתחיל לתמוך בביבי נתניהו.

מכל מקום, בעקבות שאלתו הכנתי רשימה של נושאים שצריך לעקוב אחריהם. אם תחול התדרדרות בתחומים אלה, זה יהיה סימן שאכן הגיע הזמן לסיים את עידן ביבי נתניהו.

  1. תגבור הכפיה הדתית והתרבות תופעות של הדתה בחיי היום יום.
  2. היחס ליהודים קונסרבטיביים ורפורמיים.
  3. תופעות של ישראבלוף – אם מתברר שהגזימו כלפי מעלה בחישוב הייצוא או יתרות מט”ח של ישראל, או הגזימו כלפי מטה בהערכת אחוז האבטלה בישראל.
  4. תופעות של ישראבלוף ביחסי החוץ של ישראל, למשל אם לאחר שנתניהו נואם על היחסים המצוינים עם ארץ מסוימת, מתברר שהם מצביעים נגד ישראל באו”ם ועושים בעיות לתיירים ואנשי עסקים ישראליים שמגיעים לארץ זו.
  5. מדיניות כלכלית פופוליסטית ו/או תיעדוף סקטורים כלכליים מסוימים בגלל לחצים פוליטיים.
  6. פגיעה בהתפתחות סקטור ההיי-טק בישראל על ידי מיסוי, רגולציות או מדיניות כושלת אחרת.
  7. הגדלת קיצבאות לחרדים ולאנשים אחרים שיכולים לעבוד ואין להם באמת צרכים מיוחדים – לרמה שמעודדת אותם להתבטל ולא לנסות לפרנס את עצמם.
  8. עצירת השקעות בתשתית – תחבורה, אינטרנט מהיר, ניצול אנרגיות מתחדשות.
  9. שחיתות שמתבטאת בפרויקטי תשתית שתוכננו לא נכון ואינם משרתים את הצרכים האמיתיים של עם ישראל. כנ”ל – בהצטיידות בכלי נשק ע”י צה”ל.
  10. ניוון מערכות ההשכלה הגבוהה.
  11. בעית דיור אמיתית-אמיתית, שמתבטאת בצפיפות דיור גבוהה ו/או דיירי רחוב שנזרקו לרחוב שלא בגלל בעיות נפשיות/שכרות/סמים.
  12. הימנעות מהשקעה בבדואים בדרום כדי שלא ייהפכו לעדה של אנשים שמראש מניחים שהם עבריינים, כמו השחורים בארה”ב.
  13. היחס לדרוזים ברמת הגולן לעומת היחס לערבים ביהודה ושומרון. יחס לא הוגן לדרוזים הללו יהיה סימן אזהרה שישראל הולכת להיות מדינה גזענית שמפלה לרעה שכבות אוכלוסיה מסוימות.
  14. איסור על ספרים, סרטים והצגות תיאטרון שמשחירות את פני ישראל, ושהופקו ב-100% מימון פרטי ללא תמיכה ממשרד החינוך והתרבות, ושמוצגות באולמות בבעלות 100% פרטית ללא שותפות ממשלתית או עירונית.

כמו כן, אני צריך לראות שלפחות 10% מהמתנגדים לביבי נתניהו יהיו מסוגלים לנמק את התנגדותם בנימוקים שמבוססים על עובדות, ושמכירים בכך שגם לתומכים בביבי נתניהו יש נימוקים רציניים, שצריך להתמודד איתם בלי לקרוא לתומכים בשמות גנאי.

הערה לסמולנים שרוצים להגיב על פוסט זה.
כדי שאתייחס ברצינות לדבריכם, עליכם קודם כל לענות בכנות על השאלה הבאה:
“מה ישכנע אותך שהפלסטינים לא באמת רוצים בשלום עם ישראל לא משנה כמה ויתורים נוותר להם ולאלו תנאים נסכים?”

The 2010’s John Galt project – Artificial Photosynthesis

The 2010’s John Galt project – the most important technology to be developed this decade:

Artificial photosynthesis.

Technology for using solar energy to bind carbon dioxide with hydrogen from water, and convert them into carbohydrate fuels.

The technology will have the following benefits:

  1. Solve the problem of global heating, thanks to removal of carbon dioxide from the atmosphere.
  2. Make it possible to power everything using solar energy – directly during daytime, and indirectly (through burning the carbohydrate fuels) at night and bad weather.

The biggest drawback: drastic change in the economic power structure worldwide, because countries and companies with coal, oil or gas deposits would no longer have power over their clients.

פרויקט ג’ון גאלט של שנות ה-2010 – הטכנולוגיה החשובה ביותר לפיתוח בעשור הנוכחי:

פוטוסינתיזה מלאכותית.

טכנולוגיה לשימוש באנרגיית השמש כדי לקשור פחמן דו חמצני עם מימן מהמים, ולהמיר אותם לדלקי פחמן-מימן.

לטכנולוגיה כזו יש שני יתרונות גדולים:

  1. פתרון לבעית ההתחממות הגלובלית, הודות להסרת פחמן דו חמצני מהאטמוספירה.
  2. אפשרות להשתמש באנרגיית השמש כדי לספק כוח לכל צרכני החשמל – ישירות בשעות היום ובעקיפין (באמצעות שריפת דלקי פחמן-מימן) בלילה ובמזג אוויר סגרירי.

החסרון הגדול ביותר: שינוי דרסטי במבנה הכוחות הכלכליים בכל העולם, מכיוון שארצות וחברות שיש להן מרבצי פחם, נפט וגז, יאבדו את הכוח שלהן על לקוחותיהן.

What really prevents us from making 20 thousand NIS a month?

Those days there is a commotion in Israel due to a speech by Yair Lapid, the new Finance Minister, about Riki Cohen who earns 20 thousand NIS a month but cannot make ends meet due to various expenses of living in Israel.

Several Israelis do not reach income of 20 thousand NIS a month. Some of them nevertheless manage to make ends meet but their monthly savings are not enough to buy an apartment at reasonable time. Others do not succeed in making ends meet.

I propose that instead of being angry at Yair Lapid for his failure to know the situation of the lower socioeconomic classes in Israel – each one is to think, check and inquire what really prevents him from making 20 thousand NIS a month.

Usually the reason is a low-paying profession, and the blocking factor is the absence of ability to convert to another, better paying profession. But there are several other blocking factors, and it would be a swell idea if someone is to run a survey so that we’ll know why most Israelis cannot make 20 thousand NIS a month.

Several possible reasons:

  • No funds or time for vocational change course, or the course is held in a place which requires 3 hours commutation from home to course and back each day.
  • During high school years, I could not study, and after army service, while I can study, there is no time or appropriate organization.
  • The rabbi or ADMO”R forbade me from studying “secular studies” lest I sin and deviate from the way of the Holy Torah.
  • I am screwed because I am an Arab.
  • There is a good job in my profession but there is no reasonable public transportation from my home to the workplace, and I cannot move to live near the workplace.
  • My vocation is important for the community but due to some reason has a low pay (examples: primary school teacher, social worker, nurse, caregiver).
  • I have children who need to be taken care of but the regular work hours in my vocation are crazy so I cannot work in my well-paying profession.
  • I have a disability which causes employers not to want to give me a job even though I can do it well.
  • I have a medical problem which prevents me from working.

All this – under the assumption that we are speaking about industrious people, who want to honorably support themselves, rather than be parasites living off at the public expense. This assumption is correct for most people, but we still need to filter out the parasites.

Ramon Breakthrough 2012

קרן רמון הכריזה על תחרות בין הצעות לפרויקטים פורצי דרך, שישפיעו תוך 5 שנים על חייהם של לפחות 5 מיליון ישראלים.

עולים בדעתי ארבעה רעיונות כאלה, שחלקם דורשים כיפוף חוקים כדי להכנס למסגרת התחרות.

  • תצוגה חזותית של אותות דיבור – ישפיע על חייהם של כ-7000 ישראלים חרשים, כיפוף הכללים הדרוש הוא לקבל פרויקט שישפיע על לפחות מיליון חרשים מכל העולם.
  • חפירת מנהרות עמוק באדמה וחיים בהן, כדי לפנות מקום לחיות בר וצמחיה על פני כדור הארץ. יאפשר לישראל לקלוט עוד מיליון יהודים ויותר בלי שתהיה צפיפות בלתי נסבלת. הפרויקט ידרוש יותר מ-5 שנים כדי לגרום לשינוי משמעותי.
  • שינוי חברתי כך שיהיה מעמד חברתי גבוה יותר למי שיש לו יותר מיומנויות שעוזרות לשרוד ולהתאושש מאסון טבע או מעשה ידי אדם, במקום למי שמפגין יותר צריכה ראוותנית. קורסי הכשרה לכל הציבור ימומנו על ידי חברות הביטוח שמוכרות ביטוחים נגד האסונות למיניהם. ישפיע על כלל האוכלוסיה.
  • בתי מחסה לחתולי רחוב – לא רעיון שלי. ישפיע על כל מי שיש חתולי רחוב באזור מגוריו וזה כמעט כולנו.

הפרס הוא קורס באוניברסיטת הסינגולריטי.

אני מתלבט. האם להגיש הצעה אחת? האם להגיש את כל ההצעות שהן רעיונות שלי? האם בכלל להגיש הצעה? האם לא תהיה בעיית נגישות בקורס או בביצוע הפרויקט הזוכה לאחר מכן?

The Ramon Foundation announced a contest among proposals for breakthrough projects, which will affect the lives of at least million Israelis within 5 years.
I have in mind four such ideas, part of which require some rules to be bent in order to be admissible to the competition.

  • Visual representation of speech signals – will affect the lives of about 7000 Israeli Deaf persons, the needed rule bending will be to accept a project which will affect the lives of at least million Deaf persons from all over the world.
  • Digging tunnels deep in Earth and living in them, to free room for wild animals and vegetations on Earth surface. Will enable Israel to absorb another million Jews and more without incurring unbearable congestion. The project will need more than 5 years to cause a meaningful change.
  • Social change so that high social status will be granted to whomever has more survival and disaster recovery after natural disaster or human-made disaster, instead to whomever demonstrating conspicuous consumption. Training courses for the entire populace will be financed by insurance companies which sell insurances against the various disasters. Will affect the entire population.
  • Hostels for feral cats – not my idea. Will affect anyone whose neighborhood has feral cats and this is almost all of us.

The prize is a course in the Singularity University.

I am agonizing over it. To submit one proposal? To submit proposals for all my ideas? To submit a proposal at all? Won’t there be an accessibility problem in the course or in subsequent execution of the winning project?

Israel Zak 1927-2011

ישראל זק תרפ”ז – תשע”א

לימדת אותי לכפול ולחלק כשהייתי בגן. אחר כך שכחתי איך מחלקים עד שלמדתי בבית הספר.

השגת לי צעצוע שמחירו היה מיליוני דולר – CDC6400 שהיה המחשב המרכזי של האוניברסיטה העברית בירושלים.

בזכות השבתון שלך, הייתי בארה”ב וזכיתי לטייל שם בתקופה שבה ישראלים עדיין לא הרבו לטייל בחו”ל.

יום אחד הבאת הביתה מכשיר טלפון שבעזרתו הצד השני יכל לשלוח לי מסר על ידי קוד מורס. הנסיונות לא עלו יפה כי אני ואלה שניסו לשוחח איתי טלפונית לא היינו מיומנים בתקשורת מורס.

כשהייתי בתיכון, פתחת חברת ייעוץ גיאולוגי ועזרתי לך בתכנות. לאחר שנים, הנסיון שלך בצד העסקי של הייעוץ הקל עלי את המעבר מעובד שכיר לפרי-לאנסר עצמאי.

ליווית אותי בתקופה שבה התחלתי לנהוג ברכב, מה שהקל עלי את ההשתלבות בתרבות הכביש הישראלית.

כשכתבתי את עבודת המסטר שלי, קבלתי ממך עצה להוסיף לה רשימת שאלות להמשך המחקר.

אתה ואמא ניהלתם אורח חיים שלא הדגיש את החומרנות וצריכת הראווה. המותרות שלכם היו לטייל כמעט בכל חור נידח בעולם. לכן גדלתי בתחושה שכסף לא יהיה מה שימנע ממני להשיג מה שבאמת חשוב בחיים. היה פתרון תקציבי ללימודים בקולג’ גלאודט כך שיכלתי לבחור לא ללמוד שם לא בגלל שיקולים כספיים. עזרתם לי לרכוש דירה מיד כשידעתי איפה אגור. בחרתי לא לעבור ניתוח שתל שבלול אבל דאגתם למימון, כך שאם הייתי רוצה, הייתי יכול לעבור ניתוח זה – גם בתקופה שלפני שהניתוח נכלל בסל הבריאות.

פרויקט הטלכתבים, להנגשה לחרשים של רשת הטלפונים לפני יותר מ-25 שנה, נזקק גם לכל מיני קשרים עם כל מיני בעלי השפעה. פעלת רבות מאחורי הקלעים. אצלנו מקובל להתגאות כשלא נזקקים לקשרים בשביל להצליח. אבל זה היה פרויקט שבשבילו זו היתה מצווה לנצל כל קשר שאפשר ולהפעיל כל השפעה פוליטית שצריך.

לאחר שנים קראתי את ההיסטוריה של הטלכתבים בארץ שבה הכל התחיל – ארה”ב – והתחושה שלי היא שבסך הכל בישראל הכל הלך לנו יותר בקלות מאשר ליוזמי הטלכתבים בארה”ב.

בניגוד להרבה אנשים אחרים, לקחת על עצמך את האחריות לאפשר ולהקל על התקשורת איתי. אני לא זוכר שאי פעם תיקנת לי את הדיבור, ואני זוכר פעם שאמרת לי שכשאני מרגיש בנוח אני מדבר יותר ברור. השקעת את המאמץ בלימוד ואימונים בדיבור מרומז ותמיד היה לי קל להבינך כשדיברת אליי, פרט כמובן לשבועות האחרונים שבהם כבר היית עייף מדי בשביל זה.

אני זוכר שהיו נסיבות שונות בילדותי שבהן לא הבנתי מה הולך ומה רוצים ממני – עד שבאת והסברת לי בבהירות מה הולך שם.

מאז שהטלכתב נכנס לחיינו, היית שרות הממסר שלי, לתיווך ביני ובין אנשים אחרים שהייתי צריך להשיגם בטלפון. לשמחתי הצורך שלי בשרות הממסר הלך וירד עם השנים, עם שיפור הנגישות התקשורתית של הציבור הכללי, הודות למסרונים ולדואר אלקטרוני.

תודה לך, אבא.

Israel Zak 1927-2011
You teached me to multiply and divide when I was at kindergarten age. Later I forgot how to divide until I relearned it in school.
You obtained for me a toy which costed multimillion dollars – CDC6400, which was the central computer of Hebrew University in Jerusalem.
Thanks to your Sabbatical leave, I was in USA and got to travel there at a time in which Israelis still didn’t travel abroad as much as they do today.
One day you brought home a telephone which had the means to let the other side pass a message to me by Morse code. The experiments were not successful because I and my conversation mates were not proficient in Morse communications.
When I was at high school, you opened a geological consulting company and I helped you in software development. Few years later, your experience with the business side of consulting eased my transition from employee to self-employed freelancer.
You escorted me when I started to drive a car, making it easier for me to integrate into the Israeli road culture.
When I wrote my M.Sc. thesis, you advised me to add a list of questions for further research.

You and mother had lifestyle, which did not emphasize materialism or conspicuous consumption. Your luxuries were to travel to almost every distant hole in the world. Therefore I grew up with the feeling that money will not be what’ll prevent me from achieving whatever is important in one’s life. There was a financing solution for my studies in Gallaudet College so I could choose not to study there not due to financial considrations. You helped me buy an apartment as soon as I knew where I’ll live. I chose not to undergo cochlear implantation but you secured financing for this, so that if I wanted, I’d be able to get this operation – even before the operation was included in the Health Basket.

The TDD Project, for making the telephone network accessible to the deaf more than 25 years ago, needed also all kinds of pull with all kinds of people with influence. You did a lot behind the curtains. It is our custom to be proud when pull is not needed in order to succeed. However it was a project for which it was mitzvah to exploit every exploitable connection and pull every available rope. Several years later I read the history of the TDDs where everything started – USA – and my feeling is that overall it was easier for us than for the TDD innovators in USA.

Unlike several other people, you accepted the responsibility to facilitate the communication with me. I do not remember any occasion in which you corrected my speech, and I remember that once you told me that when I feel relaxed, I speak more clearly. You invested the effort into learning and practicing cued speech and it was always easy for me to understand you when you addressed me, except of course for the last few weeks during which you were too tired for this.
I remember various circumstances during my childhood, in which I did not understand what was going on and what people want from me – until you arrived and explained clearly what is going on there.
Ever since the TDD entered our lives, you were my relay service, to relay messages between me and other people whom I needed to contact by telephone. Happily, my need for the relay service was lessened over the years, with improvement in telecommunications accessibility of the general population, thanks to SMS and E-mail.

Thank you, father.

Prophet ahead of his time?

The following subject caused me to feel like a prophet who came before his time.  Some time after the upheavals in Israel started, I tried to interest several people in my economic ideas (links appear below).  I even joined a promising Facebook group of people, who want to preserve the sanity of economics in Israel.

However, it turned out that the leaders of that Facebook group have their own agenda, which is incompatible with discussions of novel economic ideas.  As a consequence, they asked me to stop posting there, and I left the group.  So I decided to just summarize links in a blog article and just refer any comers to it.

The subject of sane economics has been interesting me for several years.  Actually, it was the reason why I started to write this blog on May 2004.  As time passed, I switched to writing about other topics.  However, now, due to the upheavals in countries like Israel, USA, or England, it is necessary to develop a new way of thinking about economics.

I would like to solve problems like the following (in no particular order of importance):

  1. Environmental pollution due to over-consumerism.
  2. Joblessness in USA and several European countries (happily not a serious problem in Israel, at the moment).
  3. Cost of living for the middle and lower classes (a problem in Israel).
  4. Feeling of youths that no matter how much you try, you won’t be able to get ahead in life.

Following are links to relevant articles:

May 13, 2018 update: I published a booklet of short stories illustrating life in an utopia which solves the problems discussed above. The booklet is currently available only in Hebrew: סיפורי עושר מדרגה שלישית (Stories about Third Level Wealth).

Stef Wertheimer and Hank Rearden

אחד מהגיבורים בספר “מרד הנפילים” של איין ראנד הינו האנק רירדן שתואר כתעשיין.

בביקורי האחרון בחנות ספרים נתקלתי באוטוביוגרפיה של התעשיין הישראלי סטף ורטהימר.  קניתי ויום לאחר מכן כבר גמרתי לקרוא את הספר.  בכל סרט שראוי לשם “מרד הנפילים”, ורטהימר היה יכול לשחק את תפקיד רירדן והמראה שלו היה מתאים לדמות.  כמו כן, אם לא היה בוחר בכיוון הציוני של הקמת ושכלול מדינת מקלט ליהודים, יש להניח שפעילותו היתה דומה לזו של רירדן.  ורטהימר דוגל בעקרון הלסה-פר – על הממשלה להמנע מהתערבות בניהול עסקים.  הוא ציין דוגמא של פיקוח על עופות בתקופת הצנע הישראלית, וטען שאם היו מעסיקים את הפקחים בגידול עופות, זה היה פותר את בעיית אספקת העופות לכל ישראל.

באוטוביוגרפיה שלו, תיאר ורטהימר את ההיסטוריה של ישקר, יצירתו התעשייתית, ושל מאמציו לחינוך והכשרת עובדי תעשייה ברמה גבוהה.  הספר מיוחד בהיותו סיפור שעדיין לא נגמר – ורטהימר לא בחל בתיאור פרויקטים שנמצאים עדיין בביצוע או בתכנון, כמו שמתאים לאדם שלא יפרוש כל עוד הוא יכול לעבוד.

כשקראתי את הספר, חשבתי לעצמי שאם המשפחה העשירה ביותר בישראל היא משפחה שעשתה את הכסף שלה בתעשיה דהיינו משפחתו של סטף ורטהימר, ולא משפחה של בנקאים, איילי נפט או מחצבים, או אנשי נדל”ן, זה אומר שבכל זאת יש משהו נכון בכלכלה הישראלית.

Water quotas and bad socialism

Israel currently suffers from serious water shortage.  Efforts to alleviate the shortage are underway.  One of the efforts is getting people to consume less water each month, by providing them with a certain quantity of water at one price, and any excess consumption costs much higher price.

This is bad socialism and is harmful to the liberty of people, because water bills are by apartments.  So people need to declare how many people live in an apartment, and if someone moves to another apartment, the water bill payers of both apartments need to declare this change of living place.

A better solution would be to do what was done with bread few years ago.  Economically, it was necessary to raise the price of bread.  It was handled in a better way – the price was allowed to rise, but people, who live on welfare, got few extra NIS each month, to cover the extra cost of bread, so that they won’t be worse off.

In the case of water, poor people at any case lack the capital for investing into water saving measures – plugging any leaks in the water pipes, installing water flow limiters (חסכמים) in the taps, shower sewage recyclers, rain water collectors, etc.  Well to do people can afford to make the investment which will reduce their water consumption – but need economic motivation to do so.

My suggestion is to provide water to everyone at high price.  No need to report how many people live in each household.  No need to compute water quotas for provision at lower price.  However the monthly payments to people on welfare and on fixed budgets are to be adjusted upwards so that they’ll not be worse off than they were before.